מים – יסוד החיים או מקור סמוי לסכנה?

מים הם לא רק נוזל – הם מהווים את הבסיס לכל תפקוד ביולוגי. גוף האדם מורכב מכ-60% מים, ומוח האדם – אפילו יותר, כ-75%. אנחנו שותים, מבשלים, שוטפים, מצחצחים שיניים, משקים גינה ונותנים לילדים שלנו מים – גם מים מהברז – מתוך תחושת ביטחון עמוקה שהם הדבר הבריא ביותר שאפשר להכניס לגוף.
אבל מה אם נאמר לך שחלק מהמים האלה, לא רק מים מהברז – כוללים חומרים שנקשרו לסרטן, הפרעות פוריות, נזק נוירולוגי ואפילו פגיעה במערכת החיסון?
מחקר רחב היקף של Environmental Working Group (EWG) בארה"ב גילה שיותר מ־80% מהמדגמים שנלקחו מברזים עירוניים הכילו שאריות של חומר הקרוי כרומיום-6, שנמצא כמסרטן ודאי בבעלי חיים, ונחשד כמסרטן גם בבני אדם.

מים מהברז: מה באמת זורם בצינורות שלנו?

בעוד שמים מהברז בישראל נחשבים "מוסדרים" תחת פיקוח משרד הבריאות, הם עדיין עלולים להכיל:
כלור – אמנם מחטא חיידקים, אך בריכוז גבוה עלול לגרום לגירוי בעור ובעיניים. מחקר שפורסם ב־Journal of Environmental Health מצא קשר בין חשיפה ממושכת לכלור לבין עליה בסיכון לסרטן שלפוחית השתן.

פלואוריד – שנוי במחלוקת. משרד הבריאות הפסיק את הפלרת המים ב-2014, חזר אליה ב-2016, ושוב השהה אותה ב-2021. פלואוריד בריכוזים גבוהים מקושר לירידה באינטליגנציה בילדים ולשיבוש הורמונלי (מחקר שפורסם ב־The Lancet Neurology, 2014).

מתכות כבדות – עופרת ונחושת משתחררות מצינורות ישנים, בעיקר במבנים מבטון עם תשתית מתכתית ישנה. משרד הבריאות עצמו מודה שבבתים מסוימים, בפרט כאלה שנבנו לפני שנות ה־90, הסיכון קיים.

דוגמה מהשטח: דוח של עיריית תל אביב מ-2020 חשף מקרים של חריגות עופרת ב־12 מתוך 72 נקודות דגימה במערכת המים העירונית.

בקבוקי פלסטיק: הפתרון שמחמיר את הבעיה – לא רק מים מהברז

מים מינרליים בבקבוקי פלסטיק נתפסים כברירה בריאה – אך זה לא תמיד נכון.
הבעיה הראשונה: הפלסטיק עצמו. חומרי אריזה כגון BPA ו-פתלטים משתחררים למים, במיוחד לאחר חשיפה לחום (למשל, בקבוק שהושאר ברכב או בשמש).
מחקר חשוב: מחקר שפורסם ב־Environmental Science & Technology Letters (2018) מצא שב־93% מהמים בבקבוקים נבדקו נמצאו מיקרו-פלסטיקים. זה כולל מותגים מוכרים כמו Nestlé, Aquafina ו-San Pellegrino.
הבעיה השנייה: אחסון ממושך. מים בבקבוק פלסטיק נשמרים לעיתים חודשים במחסנים – שם הם חשופים לטמפרטורות קיצון, שגורמות לשחרור מואץ של חומרים מסוכנים. והמים? צלולים, קרים, וטעימים – אך מסוכנים לגוף.

מים מהברז עם קנקני פילטר: פתרון אסתטי, לא רפואי

קנקני סינון כמו Brita או תחליפיהם נמכרים כהבטחה למים "טהורים". אך למעשה, הם מבצעים סינון חלקי בלבד – בדרך כלל מבוסס על פחם פעיל שמוריד ריח, כלור וטעם. הם לא מסננים:
מתכות כבדות

תרופות

בקטריות

וירוסים

דוגמה: מחקר של NSF International מצא שב־40% מקנקני הסינון שנבדקו לא עמדו בתקני הסינון שצוינו על האריזה. במילים פשוטות – צרכנים חשבו שהם שותים מים נקיים, אבל קיבלו אשליה.
גם במסעדות ובתי קפה, כאשר מוגשים מים בצנצנת זכוכית יוקרתית – לעיתים קרובות מדובר במי ברז שעברו דרך פילטר פשוט. לא מדובר בהטעיה מכוונת, אלא חוסר ידע מסוכן.

מים מהברז – מים מזוקקים ואוסמוזה הפוכה: הפתרון הנסתר של המקצוענים

רופאים, נטורופתים ותזונאים מודעים לנזק המצטבר של שתיית מים מזוהמים. לכן, לא מעט מהם משתמשים במים שעברו אוסמוזה הפוכה – תהליך שכולל מעבר דרך ממברנה חדירה למחצה שמסירה כ־99% מהמזהמים הידועים.
יתרון נוסף: מים שעברו אוסמוזה גם משאירים אחריהם טעם ניטרלי – שמתאים לבישול, קפה, השקיית גינת תבלינים במטבח ואפילו השקיה של צמחים רגישים באדניות אבן או זכוכית.
טענה נפוצה: "אבל הם חסרי מינרלים". נכון – אבל מרבית המינרלים שגוף האדם סופג מגיעים מהמזון, לא מהמים. מים רוויים במגנזיום או סידן לא בהכרח מועילים, ולעיתים עלולים לגרום לאבנית בכוס – וגם בכליות.

אחסון: המתכות, הזכוכית ומה שביניהם

לא רק סוג המים חשוב – אלא גם איך אתה שומר אותם.
בקבוקי אלומיניום זולים עלולים לשחרר יוני מתכת – בעיקר אם אין ציפוי פנימי איכותי. חלקם מכילים שאריות עופרת או כספית (כן, גם ב־2025).

זכוכית זולה שמיוצרת בתהליכים לא מבוקרים, בעיקר באסיה, עלולה להכיל עופרת. ככלל – העדיפו זכוכית עבה, מתוצרת אירופה או ישראל.

אבן טבעית (כדים מסורתיים) מצוינת לאחסון, בתנאי שאינה מצופה בגלזורה רעילה.

נירוסטה 304 או 316 נחשבת לבטוחה, אך יש לבדוק את מקור המוצר.

דוגמה מעשית: משפחות רבות משאירות מים פתוחים בקנקנים במטבח או על שולחן קפה, תחת אור חזק. כך מצטברים אבק, בקטריות, ולעיתים אפילו ריחות מהמטבח. זה נראה תמים – אבל זה לא.

מה עושים בבית? מדריך מעשי

פילטר איכותי – תבדקו אם מדובר במערכת בעלת תקן NSF, לא רק "מסנן פחם".

הרחקה מאור שמש – מים שנחשפים לשמש מפתחים מושבות חיידקים מהר מאוד. אבן, בטון או זכוכית לא מונעים קרינה.

הרתחה? לא תמיד מועילה – מתכות, הורמונים ותרופות שורדים גם 100 מעלות. אל תסתמכו על קומקום.

שימוש יומיומי – מים שעומדים יותר מ־24 שעות – במיוחד בגינה או ליד כיור – יש להחליף.

ומה עם קפה, תה ודרינק?

קפה ותה אכן עשויים ממים – אך לא תחליף. קפאין מגביר את הפרשת השתן, ולכן עלול לגרום להתייבשות קלה. אותו דבר תקף לדרינקים קלים – במיוחד עם צבעי מאכל, חומצות, וסוכר גבוה.
ניסוי ידוע: מחקר שנעשה ב־Mayo Clinic גילה שצריכת קפה בלבד לאורך 24 שעות מבלי לצרוך מים – גרמה לפגיעה בריכוז ורמות אנרגיה נמוכות ב־17% ביחס לקבוצת הביקורת ששתתה מים בלבד.

ילדים, הריון ושינה: ההשפעה הסמויה

ילדים רגישים יותר לחומרי הדברה, הורמונים במים או שאריות תרופות.

נשים בהריון עלולות לסבול מהשפעה הורמונלית שמזיקה גם לעובר.

שינה איכותית קשורה לאיזון הורמונלי. חשיפה לחומרים כמו פתלטים פוגעת בייצור מלטונין – הורמון השינה.

מחקר שפורסם ב־Journal of Exposure Science & Environmental Epidemiology (2021) מצא מתאם בין חשיפה יומית לפתלטים במים וירידה באיכות השינה בקרב נשים צעירות.

לא כל מים נולדו שווים

המסר המרכזי של המאמר הזה הוא פשוט: מודעות מצילה חיים. מים הם מקור החיים – אבל בתנאי שהם נקיים באמת. רוב האנשים שותים את מה שנוח, זמין או "נראה טוב", אך שוכחים לבדוק מה באמת מסתתר בפנים.
אם אתה רוצה לחיות טוב יותר, לחשוב צלול יותר, לישון עמוק יותר – תתחיל מהבסיס: תשתה חכם.